presque dire

Shira

Bienvenue / Welcome
PROSES ET POÈMES / Prose & Poetry
Lectures marquantes / Noteworthy readings
WEBÉcriture
Avec vous ce jour-là / Lettre au poète Allen Ginsberg (éd. papier)
Kvar lo
Tu amarres les vagues
La sirène à la poubelle
Avec vous de jour-là / Lettre au poète Allen Ginsberg (éd. numérique)
Tel Aviv / ville infirme / corps infini
Ville infirme, corps infini
Les colibris à reculons
En taxi dans Jérusalem
La mer et l'enfant
La migration des papillons
pas d'ici, pas d'ailleurs
TRADUCTION/TRANSLATION
#ChantierORLANDO
ATELIERS d'écri(lec)ture / Creative Writ/Read-ing Workshops
RENCONTRES / READINGS & FESTIVALS
Ailleurs
BIO
Poèmes aimés / Loved poems
Contact

כיפת החולי

סבין הוין

לזיכרונו של אודי ליון, 1959-2009))


ממיטתו הילד רואה

קמח מתעופף מידיה

כשהיא לשה

את הפלא של יום המחר

עוגת יום הולדתו


הוא בן שש היום

הוא חולה היום

אך זה כמעט סוף היום

גחליליות רוקדות בקדחת

במבטה הכואב


כף ידה על מצחו

קלה כנוצה לוכדת סיוטי לילה

בנה חדל לרעוד בשנתו

אבל שפתיו הפתוחות לא יטעמו

את האהבה המודאגת שבבצק


גבעה של קמח נראית

כמו פנטזיה חיוורת שהתנפצה

תחת כיפת המחלה הכבדה



(in memory of Udi L., 1959-2009)
© Sabine Huynh


 
 
Poem published in Helicon magazine 95, Winter 2011.

 
 
 
 
 
 
Je suis condamnée à écrire pour presque dire.
I am doomed to write and never quite say it.

 
Copyright © Sabine Huynh 2011-2016
Sauf indication contraitre, textes et photographies © Sabine Huynh